עיר נוספת ששהינו בה שני לילות היתה סיביו. בעיננו – יפה וציורית יותר מראשוב. המדרחוב הראשי משובץ בהמון חנויות שמוכרות בייגלעך עם סומסום, דגנים ושאר ציפויים, ושמחנו לשדרג איתם את ארוחות הבוקר שלנו. היו שם גם מאפים מתוקים, אבל את אלו לא ניסינו.
גם כאן השארנו את הרשימה מהבית בצד, והעדפנו לחפש בעיניים. במקום בשם la placenta התפריט נראה מעניין, אבל תמונות של המנות הרתיעו אותנו. תפריט עם צילומי מנות זה אחד הסימנים המובהקים למלכודות תיירים.
גם כאן השארנו את הרשימה מהבית בצד, והעדפנו לחפש בעיניים. במקום בשם la placenta התפריט נראה מעניין, אבל תמונות של המנות הרתיעו אותנו. תפריט עם צילומי מנות זה אחד הסימנים המובהקים למלכודות תיירים.
מצד שני, האישה הסתכלה בצלחות של האנשים והאוכל נראה טוב. גם הסבלנות של הקטנה מוגבלת. החלטנו להמר בכל זאת. כנראה שההימור היה מאד מוצלח, כי אכלנו במסעדה גם בלילה השני שלנו שם, וזה די נדיר שנחזור לאותה מסעדה פעמיים בטיול בחו"ל.
גם כאן התפריט פרט על אותם מיתרים של המטבח הרומני/טרנסילבני, בכל זאת אי אפשר להמלט מזה לחלוטין שם, אבל גם כאן, לשמחתנו, זה הרגיש קצת אחרת מאשר במקומות האקסטרה קלאסיים. אני אשלב את המנות משתי הארוחות על פי הסקציות בתפריט.
מאפים
מעין בורקס ממולא בנתחי עוף וחזיר (18), הוגש עם שמנת חמוצה. בתפריט כתוב שהמקור ממולדביה. המעטפת של הבורקס לא היתה מבצק עלים וגם לא מבצק פילו. מדובר על מעטפת בצק דקה שבעיקר החזיקה את המילוי. הפעם השמנת החמוצה היתה מיותרת לדעתי, אז השארתי אותה בצד. המאפה עצמו – טעים מאד, והרגיש מאד "ביתי". ביום השני הזמנו את הפלצ'נטה הקלאסית עם גבינה ותבלינים (18). גם היא היתה טעימה, אבל הבורקס ניצח.
סלטים
איך לא – סלט רומני (18). הגיע עם ירקות חתוכים בצד. לא לצחוק עלי אבל היות ואין לי שורשים רומנים אני מכיר בעיקר את הסלט הרומני מהקופסא שמוכרים בסופר. כאן זה היה ליגה אחרת לגמרי. רק מהתמונה שצילמתי אפשר לראות עד כמה הוא נראה סופר טרי. הוכן על המקום. עם יחסית הרבה בצל לבן, שמאד הוסיף לו. עכשיו סוף סוף הבנתי מה זה באמת נקרא סלט חצילים רומני. בערב השני התחשבנו בקטנה שלא אהבה את הסלט חצילים והזמנו סלט פלפלים (18). שגם הוא היה משובח.
תבשילים חמים
קרפ עם עוף טחון (32). הפעם לא קרפ מגולגל כמו שזה היה בארטה, אלא הוגש בתבנית עם רביחה מלמעלה ולאחר שעבר אפיה בתנור והפך למעין פשטידה.
גם כאן התפריט פרט על אותם מיתרים של המטבח הרומני/טרנסילבני, בכל זאת אי אפשר להמלט מזה לחלוטין שם, אבל גם כאן, לשמחתנו, זה הרגיש קצת אחרת מאשר במקומות האקסטרה קלאסיים. אני אשלב את המנות משתי הארוחות על פי הסקציות בתפריט.
מאפים
מעין בורקס ממולא בנתחי עוף וחזיר (18), הוגש עם שמנת חמוצה. בתפריט כתוב שהמקור ממולדביה. המעטפת של הבורקס לא היתה מבצק עלים וגם לא מבצק פילו. מדובר על מעטפת בצק דקה שבעיקר החזיקה את המילוי. הפעם השמנת החמוצה היתה מיותרת לדעתי, אז השארתי אותה בצד. המאפה עצמו – טעים מאד, והרגיש מאד "ביתי". ביום השני הזמנו את הפלצ'נטה הקלאסית עם גבינה ותבלינים (18). גם היא היתה טעימה, אבל הבורקס ניצח.
סלטים
איך לא – סלט רומני (18). הגיע עם ירקות חתוכים בצד. לא לצחוק עלי אבל היות ואין לי שורשים רומנים אני מכיר בעיקר את הסלט הרומני מהקופסא שמוכרים בסופר. כאן זה היה ליגה אחרת לגמרי. רק מהתמונה שצילמתי אפשר לראות עד כמה הוא נראה סופר טרי. הוכן על המקום. עם יחסית הרבה בצל לבן, שמאד הוסיף לו. עכשיו סוף סוף הבנתי מה זה באמת נקרא סלט חצילים רומני. בערב השני התחשבנו בקטנה שלא אהבה את הסלט חצילים והזמנו סלט פלפלים (18). שגם הוא היה משובח.
תבשילים חמים
קרפ עם עוף טחון (32). הפעם לא קרפ מגולגל כמו שזה היה בארטה, אלא הוגש בתבנית עם רביחה מלמעלה ולאחר שעבר אפיה בתנור והפך למעין פשטידה.
בזכות האפיה זה היה הרבה יותר קליל ומהנה מהמנות הקלאסיות הכבדות, וגם הטעם היה מוצלח כך שמאד אהבנו וכמעט הזמנו פעם נוספת גם ביום השני אבל בסוף העדפנו בכל זאת לגוון, ובחרנו בתבשיל של פרוסות חציל ממולאות בבקר (20). קצת הופתענו שהבקר היה בחתיכות ולא כמו שציפינו שזה יהיה טחון כמו העוף מהיום הראשון. היה טעים, אבל בגלל שהחתיכות השתלבו פחות טוב מאשר בשר טחון – הקרפ מנצח.
מנה נוספת מהז'אנר – נתחי חזיר עם תפוחי אדמה ופטריות, עם שמנת וגבינה (32). גם התבשיל הזה עבר בתנור כדי להוציא אותו פשטידתי יותר, אבל מכל המנות שטעמנו במסעדה היא היתה זו שהזכירה יותר את המנות הקלאסיות הכבדות, וגם כאן אפשר לראות את זה אפילו בתמונה שצילמתי, אז פחות חיבבתי אותה.
מהגריל
כשהגענו לדירה וביקשנו המלצות מהבעלים שאלנו על קבב, שלא יצא לנו לאכול עדין. להפתעתנו הבעלים של הדירה אמר שהוא מעדיף את הקבב התורכי על פני זה הרומני, ושלח אותנו למקום של קבב רומני. אבל כיוון שטורכי זה טורכי ורומני זה רומני, יצא שהמקום היחיד שבו יצא לנו לנסות קבב רומני זה במסעדה הזאת (21).
מנה נוספת מהז'אנר – נתחי חזיר עם תפוחי אדמה ופטריות, עם שמנת וגבינה (32). גם התבשיל הזה עבר בתנור כדי להוציא אותו פשטידתי יותר, אבל מכל המנות שטעמנו במסעדה היא היתה זו שהזכירה יותר את המנות הקלאסיות הכבדות, וגם כאן אפשר לראות את זה אפילו בתמונה שצילמתי, אז פחות חיבבתי אותה.
מהגריל
כשהגענו לדירה וביקשנו המלצות מהבעלים שאלנו על קבב, שלא יצא לנו לאכול עדין. להפתעתנו הבעלים של הדירה אמר שהוא מעדיף את הקבב התורכי על פני זה הרומני, ושלח אותנו למקום של קבב רומני. אבל כיוון שטורכי זה טורכי ורומני זה רומני, יצא שהמקום היחיד שבו יצא לנו לנסות קבב רומני זה במסעדה הזאת (21).
הקבב היה בסדר, עם שומניות בולטת, אבל לא משהו מעבר ולא הוזמן ביום השני. יכול להיות שזה לא הצד החזק של המסעדה הזו, או שאולי באמת הבעלים צדק.
לסיכום
לסיכום
מי היה מאמין שמסעדה עם תמונות בתפריט תתגלה כמסעדה ממש ראויה. כל המנות היו מוצלחות, חלק קצת פחות חלק קצת יותר, והיו גם הברקות של ממש כמו ה"בורקס", סלט החצילים והקרפ.
יש לציין שהתמונות בתפריט ממש שיקפו את המנות, להבדיל מהרבה מסעדות שהתמונות צולמו בשנת תרפפו ובקושי אפשר להבין מהן משהו או להבדיל שהביאו צלם שהפיח רוח חיים חדשה במנות שעל הצלחות נראות שונה לגמרי.
בעיקר אהבתי שהצליחו לנטרל את אלמנט הכבדות מרוב המנות. זה איפשר לבטן לנשום לרווחה.
