בסוף השבוע האחרון ציינו שנה למותו של קרוב משפחה אהוב, וכרגיל אצלי, הכל מתקשר לאוכל. הודעתי לבחור שאנחנו חייבים לצאת ולהתפנק לנו באיזשהו מקום, וחברה הציעה בראנץ' בבבי ברח' בן יהודה בתל-אביב. לא שמעתי על המקום, ובחיפוש בפורום מצאתי שאבנר כתב עליו דיווח לפני כמה חודשים.
בבי מוגדר כבר אוכל שכונתי, וזו התחושה שהוא מעביר.
משהו קצת מצחיק לגבי שם הבר / מסעדה - בתפריטים ובאינטרנט הוא נקרא "בבי", על החשבון מודפס השם "באבי".
הגענו למסעדה כמעט ריקה, שמצאה חן בעיני מהרגע הראשון. משהו בעיצוב הטיפה מיושן היה חם ומזמין, וגם השירות היה כזה. כשהיתה לי שאלה לגבי משהו, המלצרית קראה לשף לצאת ולענות עליה. הוא, בתורו, דיבר אתנו והזמין אותנו למטבח להריח ולטעום את הרוטב של הצ'ולנט שהוא מכין לשבת. המטבח היה מבריק!!
אחרי עיון בתפריט שרצינו להזמין בערך חצי ממנו, הבחור הזמין חומוס עם בשר טלה (45) - החומוס הוא מהסוג הגלילי / עכואי, כלומר טחון גס וחמצמץ. עליו הונחה כמות יפה של קוביות בשר טלה חם וגרגרי חומוס. הבחור העדיף לאכול את החומוס עם לחוח, ולא ממש הסכים לחלוק איתי את התענוג. חבל שלא צילמתי את הצלחת הריקה ונקייה למישעי 
אני הזמנתי שקשוקה ירוקה שמבוססת על בשמל ומנגולד (47). גם אני העדפתי לחוח על פני חלה או פוקצ'ה. מה אגיד לכם? תענוג. הבשמל היה מתובל במוסקט ופלפל שחור, הביצים היו צהובות-כתומות ונוזליות (אבל בלי "נזלת"), והטעמים השתלבו מצויין. המנה היתה גדולה ומשביעה ולא הצלחתי לסיים אותה.
יחד עם קמפרי (28) ובקבוק טוניק (6) וערק איילות (24), שילמנו 150 ש"ח לפני טיפ.
זממתי לחזור בשבת לאכול צ'ולנט אבל הנער התעורר מאוחר מדי, והרעיון נשאר בשלב התכנון. אין לי ספק שנחזור לבבי, שהוא בר אוכל נעים וטעים.
אחרי הארוחה הזאת, טיילנו לאיטנו מבן-יהודה פינת נתן החכם, לאיזור נמל תל-אביב, לשתות בירה עם חברים בעמירם. אחרי 2 חצאי גינס, וקצת נישנושים, חזרנו הביתה שבעים, היישר לשלאף שטונדה מאוחר.
בשבת, הנער התעורר מאוחר מאד, ורצה בכל זאת שנלך לשבת יחד באיזשהו מקום. הוא הציע את מסעדת אג'אויד בזמר הסמוכה. המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, אבלבגלל הכירות של הנער עם אחד המנהלים, נמצא לנו שולחן.
הזמנו את כל המנות למרכז השולחן:
חציל עם טחינה (25) וסלט ג'רג'יר עם אבוקדו (18) - שתי מנות פשוטות שהוגשו עם לאפה גדולה. סלט הג'רג'יר הוגש עם 3-4 פרוסות דקות של אבוקדו והיה חמוץ מדי לטעמי. החציל עם הטחינה היה בסדר, ולא מעבר לכך.
לעיקריות הזמנו מנת מנסאף עם בשר כבש בתוספת יוגורט מבושל (118) - האורז הצהבהב הוגש לשולחן בצלחת גדולה, ולצידו קערית עם יוגורט מדולל חם. כמות הבשר שהונחה על-גבי האורז הגיעה אולי ל- 100 גרם (לדעתי פחות). האורז היה עשוי כראוי וטעים, ורוטב היוגורט הוסיף חמצמצות שהיתה אמורה להיות ניגוד לבשר הכבש השמן, אילו היה שם מספיק בשר. מנה יקרה ומיותרת.
הזמנו גם סיניה אלג'ויד (89) שהיא סיניה טחינה קלאסית. מנה מצויינת ועשויה כראוי, עם קציצות בשר מתובלות מאד שנצלות בתנור עם טחינה. גם כאן, לטעמי התמחור גבוה מדי.
הזמנו שתיה קרה וקיבלנו בקבוקי שתיה עם קשים ללא כוסות.
הנער ידע מראש שירצה כנאפה לקינוח, ואחרי כמה נסיונות הצלחנו למשוך את תשומת ליבו של אחד המלצרים, כדי לבקש שיפנו את השולחן ולהזמין קינוח. אחרי ההזמנה, שאלו אותנו אם נהיה מוכנים לאכול אותו בחלק החיצוני של המסעדה, ועברנו שולחן בשמחה (אחרי הכל, הגענו ללא הזמנה).
הכנאפה (59) היתה גדולה יחסית, וכמו שהנער הבטיח, מצויינת. לא הוספו לה צבעי מאכל, ושפכו עליה רק מעט סירופ, כך שלא היתה מתוקה מדי. הנער וגם אני חשבנו שאילו היו משאירים אותה בתנור עוד כמה דקות, היא היתה אפילו טובה יותר.
הזמנו גם 2 כוסות תה עם נענע ואספרסו אחד. קיבלנו אספרסו ו- 2 כוסות עם מים חמים ונענע, ובחשבון חויבנו עבור "מים בזכוכית" בלבד.
שילמנו 337 ש"ח לפני טיפ. לדעתנו, סכום גבוה מדי עבור הארוחה שאכלנו.
