ביום שישי היינו (2 זוגות) לארוחת ערב בבר א וין שבקצה שדרות רוטשילד. כבר מזמן היה לי גירוד להגיע לשם, גם בגלל הפרנקופיליות המודגשת שלהם, גם בגלל מבנה התפריט ש(לפחות לכאורה) מאפשר ריבוי מנות קטנות שמתומחרות סביר.
הגענו בליל חורף גשום מוקדם יחסית והופתענו מכמה המקום קטן יחסית (לפחות כשהכל סגור ולא יושבים בחוץ. היו כמה שולחנות פעילים וכמה אנשים על הבר אבל בסה"כ לא מלא. מבחינה עיצובית המקום שייך לז'אנר החשוך אבל זה לא הפריע, תאורת הבר היתה מוצלחת, מוזיקת ג'ז מודרנית וקופצנית הנעימה, ועשרות בקבוקי היין שבקיר מאחורי הבר עשו חשק. ציון גבוה על אווירה.
המלצרית ששירתה אותנו קיבלה אותנו באווירה רשמית (טיפה מדי) והסבירה לנו באריכות ובידענות על הפריטים השונים בתפריט ועל הספיישלים (יש הרבה ספיישלים כיוון שפריטים רבים בתפריט הם Placeholders שאמורים להתחלף כל יום). למרות שנראתה קצת נוקשה בתחילה, היא השתחררה בהמשך ובסך הכל אין לנו טענות.
המשבר הראשון היה בשלב בחירת היין, רוב האפשרויות בתפריט מתומחרות הרבה מעל 200 ש"ח, וכוללות הרבה יינות לא מוכרים (לנו לפחות). ההמלצות של המלצרית היו יקרות בהרבה למרות שניסינו לרמוז לה שזה לא בכוון שלנו. בנוסף רצינו קברנה סוביניון והם פשוט לא מחזיקים... הכי קרוב היה קברנה פרנק שמתומחר ב 350 ש"ח. ניסינו שני יינות בטווח הסביר והם לא מצאו חן בעינינו (לשבחם יאמר שהם מאפשרים לטעום לנסיון כל יין שאפשר להזמין בכוסות). לבסוף גילינו בתפריט שאבלי ב 180 ש"ח ובא לציון גואל. היין הוגש בתחילה לא קר מספיק אבל השהייה בשמפניירה עם קרח פתרה את הבעיה והוא היה מצויין.
באשר לאוכל - החלטנו ללכת על "נתח הבשר של היום" - סטייק אנטרקוט במשקל חצי קילו בין ארבעתנו, לצד כמה מנות ראשונות/ביניים לחלוקה.
הנה מה שקיבלנו, לפי סדר מהפחות מוצלח ליותר מוצלח:
גוז'ר - הלחמניה/פחזנית המפורסמת שלהם - פריכה מבחוץ אבל רכה אז כדי אי נוחות בפנים - אולי ככה זה אמור להיות - לדעתי מיותר, חבל לבזבז מקום בבטן.
פאטה בבצק - מנה צרפתית קלאסית, עשויה בעיקר מחזיר, אבל הפאטה היה נוקשה ודי חסר טעם. הוא הוגש עם חרדל צרפתי חריף שהאפיל על טעמו לגמרי. לעומת זאת המנה לוותה בירקות מוחמצים שהיו מצויינים, כולל כרוב ניצנים חמצמץ-מתקתק שהיה ממש מעולה.
טרטר טונה - הוגש ברוטב שקדים ושום לבן (אחו בלנקו). הדעות נחלקו על המנה הזו, הנשים מאוד אהבו אבל לדעתי הרוטב לא הוסיף ורק האפיל על הטונה (שהיתה משובחת בפני עצמה)
גרסת היום ל"צלחת גבינות" מהתפריט - גבינת מנצ'גו-רוקפור חריפה ומדהימה עם צ'טני תות שדה (עם הבנתי נכון) מוגשת עם לחם כהה טרי וחמאה, מנה מעולה, אם כי לדעתי היתה מעט מדי גבינה.
סלט ירוק - המלצרית התעקשה שנזמין "משהו ירוק" אז הסכמנו, וטוב שכך! סלט מופלא ממש של עלים ירוקים, בייבי זוקיני, אפונת שלג וריקוטה כבשים. החסות היו טריות עד כדי פריכות ושאר המרכיבים רק הוסיפו. הרוטב הורגש בטעם אבל לא הטביע את שאר המרכיבים. סלט מושלם
אנטריקוט 500 גרם - באיזשהו שלב נזכרנו שלא שאלו אותנו לגבי מידת עשייה, אבל ניחשנו שאנחנו בידיים טובות, וכך אכן היה. הסטייק הגיע פרוס לנתחים כשהוא צרוב מבחוץ ומידיום רייר מושלם מבפנים. הוא ממש נמס בפה, כל ביס תענוג. הוא לווה בצ'יפס גפרורים צרפתי סטנדרטי ובפנכה של רוטב טרטר. מנה עשר. 500 גרם זה לא הרבה ל 4 אנשים אבל יחד עם הראשונות והצ'יפס, יצאנו שבעים.
לקינוח התחלקנו בשתי מנות:
טארט ננטייז (טארט שקדים ספוג ברום) שהיה מיוחד ונפלא
מהספיישלים של היום - מילפיי במילוי מסקרפונה טובל באגם של קרם קפה - נראה נהדר אבל הטעמים לא התחברו ובאופן כללי לא מנה יוצאת דופן.
החשבון כולל היין ושני אספרסו כפול, 756 ש"ח לפני שירות לארבעתנו. לא המון אבל גם לא מעט בהתחשב בהזמנה הצנועה יחסית.
לסיכום: מאוד רציתי לפרגן למסעדה הזו, אין ספק שיש להם דרך ואמת פנימית שהם דבקים בה ומנסים להביא את הקהל אליה ולא להפך. כל המנות (גם אלה שפחות אהבנו) הצטיינו באיכות ללא פשרות של חומרי הגלם ובביצוע מוקפד. ואכן חלקן (הסלט, הסטייק, הטארט), נפלאות ומצדיקות ביקור חוזר. אחרות היו פחות מוצלחות וכמובן יש את נושא היין, אני לא מומחה ולא אתן להם ציונים אבל ממקום שמגדיר את עצמו בר יין, הייתי מצפה למבחר רחב יותר של אופציות, הן בטעמים והן בטווח המחירים. בסך הכל, המלצה עם הסתייגות.