הגיע אלינו שובר יום הולדת למסעדות וכו' (דרך מקום עבודה). חשבנו לנצל אותו לארוחת בוקר זוגית. בעבר השוברים האלה היו שווים (תרתי משמע), כיום הרבה פחות; היו מעט ארוחות בוקר, רובן לא היו רלוונטיות (מבחינת מיקום) ונשארנו עם מנדרין. רק כשישבנו שם התברר לנו שגם במנדרין לא מדובר בארוחת הבוקר הזוגית אלא ב"ארוחת אומלט" (או שקשוקה או ארוחה טבעונית) שהיא ארוחה קטנה ולא מפתה (האפשרויות צוינו בקטן, ולא ידענו מה פירושן עד שהסתכלנו בתפריט ואז כבר היינו שם). נאמר לנו שניתן לשדרג בתוספת ₪30. בסדר.

 

ישבנו בשבת בצהריים, או ליתר דיוק אחר הצהריים. המסעדה הייתה יותר מחצי מלאה כשרק הגעתי, אבל עד שהוא הצטרף אליי כבר פחות. בשלב שבו הזמנו כבר החלה להתרוקן. היתרון במנדרין הוא שהם מגישים ארוחות בוקר ללא הגבלת שעות ואפשר לשבת בחצר המוצלת ביום חורף שמשי ונעים (בפנים אפלולי ולא נחמד). החיסרון הוא שהם גם מאפשרים לעשן שם. אומנם רק בקצה ליד הקיר, אבל העשן לא יודע שהוא אמור להישאר רק בצד הזה של השביל... אני מריחה סיגריה גם במרחק 10 מטר באוויר הפתוח, ודי היה במעשנת אחת שישבה על כוס קפה ועישנה באריכות סיגריה אחרי סיגריה כדי להעכיר מעט את האווירה (התרחקנו עד כמה שיכולנו, זה עזר חלקית).

 

הזמנו ארוחת בוקר, שאיתה כמובן מגיעים שלל סלטונים ומתבלים. הדגשתי שאני רוצה את הכרובית בלי טחינה. המלצרית חזרה על בקשתי. אחרי כמה דקות היא עדכנה שנגמר להם הסלק (לא נורא, אני גם ככה לא אוכלת) ושאלה מה נרצה במקום. היא כבר לקחה לנו את התפריטים בשלב הזה, אמרתי לה שתביא את הכול ואח"כ נראה.

 

תוך דקות ספורות קיבלנו את השתייה הקרה. מיץ תפוזים ומיץ תפוחים (סחוט). הוא היה ממש מתוק, אני די בטוחה שהוסיפו לו סוכר (חבל שהם לא שואלים).

 

אחרי כרבע שעה הגיעו הסלטונים והמטבלים עם הלחמניות, והכרובית טבלה בטחינה... אבל בשלב שגיליתי זאת המלצרית כבר נעלמה. היה נדמה לי שקראתי בתפריט יותר תוספות (מלבד הסלק), אבל לא היה לנו תפריט זמין לבדוק, לא נראתה שום מלצרית באופק והיינו רעבים. פשוט התחלנו לאכול.

 

יצא קצת דל ומאכזב, חייבת להודות. אכלתי בעבר ארוחות בוקר במנדרין וזכרתי אותן טובות יותר. בדיעבד אני מבינה שזה מכיוון שהוציאו ממנה (לא יודעת אם במכוון או בטעות) לא מעט רכיבים. כשבדקתי את התפריט באתר (בבית) גיליתי שלא קיבלנו חמאה, זיתים מתובלים, פלפלים שרופים, חציל שקדים וטחינת סילאן (הייתה קערית שנראתה כמו טחינה רגילה ולכן לא נגעתי בה, לא נראה לי שזה היה זה כי לא היה בה שום רמז או קשר לחציל). לפחות הלחמניות היו טריות, הלחנייה הכהה הייתה בעלת קרום פריך מוצלח והקונפיטורה הייתה טעימה (תפוחים, אם זיהיתי נכון. בד"כ מגישים ריבת תות ואני ממש לא אוהבת).

 

ואז חיכינו לחביתות ולסלטי הירקות. וחיכינו. והיינו די רעבים. מתישהו תפסנו מלצרית (אחת אחרת) והיא הופתעה לשמוע שעוד לא קיבלנו את החביתות |(וגם לקחה את הכרובית עם הטחינה כדי להחליף לי). אחרי כמה דקות הן הגיעו. הסתכלתי בשעון – חיכינו להן כ-35–40 דקות מההזמנה(!). אני מבינה שאולי היה קצת עומס במטבח, אבל בשלב ההוא כבר התחיל להתרוקן משמעותית, ומדובר בסה"כ בשתי חביתות ושני סלטים קצוצים של קוביות מלפפון – בצל (מסומק, שהוכן מראש) ועגבניות (רק אצלו). אני די בטוחה שגם המלפפונים נקצצו מראש. לא היה שום תירוץ לייבוש. ביום כזה הם גם אמורים להיות ערוכים לארוחות בוקר ולתקתק אותן, ממה שראיתי בשולחנות סביב זה מה שרוב הסועדים הזמינו.

 

באיזשהו שלב רציתי לבקש חלופה לסלק כפי שסוכם, אבל שוב לא נראתה אף מלצרית באופק וכבר לא היה לי כוח. אגב, עוגת הגזר שהגיעה עם ארוחת הבוקר נראתה רע במיוחד. חבל שלא צילמתי... אפילו לא שתי פרוסות מכובדות אלא חלקי פרוסות חצי מפוררות שהונחו סתם כך בקצה המגש. היה טעים, אבל זו ממש לא צורה מכובדת להגשה.

 

כשכבר די סיימנו לאכול, אחרי זמן ממושך הגיעה המלצרית והוא הזמין תה עם נענע. וחיכה. וחיכה. וחיכה. מתישהו הגיעה המלצרית לפנות את השולחן, ובמקום להתלונן על התה, פשוט הזמנו שוב (הפעם גם אני). ביקשתי רק נענע, בלי תיון, הוא הדגיש שהוא רוצה תיון. וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו. כבר נהיינו עצבנים למדי... זה היה סוף הארוחה שגם ככה נמתחה, חלאס, כולה מים רותחים עם כמה עלים! אפילו לא קפה או איזה משקה גרוס או כל דבר שמצריך הכנה מיוחדת.

 

כשסוף סוף קיבלנו את התה שלנו (בקנקנים קטנים) קיבלנו אותו עם ספלים וצלוחיות לא נקיים (ובלי מפיות...). למעשה מבחוץ הם היו אפילו קצת מטונפים (כנראה מקפה). אולי נגמרו להם הספלים הנקיים...? עוד כמה דקות עד ש"השגנו" מלצרית, והיא כמובן התנצלה ודי מהר החליפה. ואז כשבאנו למזוג, הוא שם לב שלמרות בקשתו, לא קיבל תיון (הוא גם לא היה שם לפני ההחלפה). פשוט שתינו רק עם נענע וחסל, כבר רצינו לעוף משם.

 

בשורה התחתונה, ארוחת בוקר מאכזבת כמעט מכל הבחינות. אף שהמלצריות היו נחמדות, מבחינת המטבח והשירות בפועל, מעולם לא קיבלנו שם שירות כ"כ חובבני. גם אם נקבל שובר בעתיד, נחפש מקום אחר לנצל אותו בו. השארנו במזומן סכום מדויק והלכנו משם בלי להביט לאחור. היו שלום מנדרין, ולא להתראות.