בזמן שבכל הארץ ניפנפו במרץ על המנגלים, אנחנו הלכנו להסניף מהמעשנת של פונדק דה לוקס ביפו. זה מגיע עם בונוס של מטס חיל האויר מעל הראש, להשלמת החוויה של יום העצמאות, והדיווח שאנחנו מביאים משם הוא הדילמה הקלאסית אם להתנחם מחצי הכוס המלאה או להתבאס מחצי הכוס הריקה.

נתחיל בחצי הכוס הריקה: התפריט. בלשונה של המסעדה - הוא השתנה. בפרשנות שלנו - הוא הצטמצם. ראינו את זה כבר כשהסתכלנו באתר שלהם לפני הביקור במסעדה ולא הבנו לאן נעלמו לנו שלל הנתחים המעושנים. בטן החזיר. הצואר. הפיקניה. אבל היה כתוב שיש ספיישלים, אז הגענו אופטימיים.

ספיישלים באותו צהרים לא היה. היה רק ספיישל. אחד. אווז. אלא שבאותו זמן הוא עדין לא היה מוכן. אז מה נשאר לנו? ספריבס, שורטריבס ובריסקט. סה טו. אם לוקחים בחשבון שריבס זה ריבס, אז בעצם מכל הכיף שם - לקבל מגש עמוס נתחים שונים ולנשנש ממנו - נותרו שתי אופציות בלבד.

שאלנו את המסעדה לסיבת הסירוס בתפריט. ההסבר היה שבעבר היתה להם מעשנה במקום סמוך, והבשרים היו מעושנים שם ומגיעים למסעדה בשקיות ואקום, ואילו עכשיו הם מעשנים במקום והבשר מקבל איכות הרבה יותר טובה, אבל מחייב אותם להוריד את המבחר.

זה מן הסתם לא מסביר הורדות נוספות מהתפריט כמו של קרעי תפוחי אדמה, התוספת האהובה עלי שם, ולחם התירס, שגם הוא ירד, אבל על לכתו פחות הזלתי דמעה. נראה לי שהמלצר ש"נפלתי" עליו עם ההתבאסות היה בטוח שעוד שניה נקום ונלך, אבל באנו להנות אז קיבלנו את ההסבר והשתדלנו להניח לבאסה בצד ולהנות ממה שיש, AKA חצי הכוס המלאה.

לחצי הכוס המלאה הזמנו את הבריסקט השמן והספריבס ברוטב פיקנטי. שניהם היו לעילא. הבריסקט (250 גרם 55 ש"ח) הוגש הרבה יותר עבה מהעובי של הנתחים שהוגשו בעבר, ועם זאת היה רך כמו חמאה. אפילו שריגי השומן שהיו בו נמסו בפה, והיה ממש כיף לאכול את זה. הטעם המעושן בלט לטובה - נתח מצויין. גם הספריבס (300 גרם 96 ש"ח) נותרו מצויינים ממש כפי שזכרתי.

כדי לגוון בכל זאת את היצע הבשר הזמנו גם נקניקיה מבשר לבן עם גאודה טימין (32 ש"ח) שהיתה מצלחת אפילו יותר מהשוויצרית של הביירן שקנינו יום קודם להכין בבית (אם כי שם זה מבשר עגל) והמבורגר (220 גרם 70 ש"ח) שהקציצה שלו (מבקר) היתה לא רעה בכלל, עם טעם מאד מיוחד.

את מקום התפוחי אדמה הקרועים תפס צ'יפס בטטה שהיה מעולה ושוב הוכיח שכשלוקחים צ'יפס בעובי "רגיל" ועושים אותו ממש טוב - הוא נותן נוק אאוט לכל הצ'יפסים הדקים שהם אולי פריכים מבחוץ אבל חסר להם הקונטרסט של ה"פנים" הרך. הצ'יפס הזה היה ממש ממש ממש מוצלח (18 ש"ח) והוזמן גם עם ההמבורגר במקום הצ'יפס הרגיל.

מאק אנד צ'יז (24 ש"ח) זה מאק אנד צ'יז. נחמד. מושחת. אבל אני לא יכול להגיד שאני עף על זה (האישה והקטנה יותר בקטע) והייתי בכיף מחליף עם קרעי תפוחי אדמה (פעם אחרונה ודי להפעם).

גם בקינוחים המבחר מאד מצומצם. מהשנים שהיו בחרנו בקראק פאי (35) וזו היתה הנפילה היחידה בכל הארוחה. המנה היתה ממש לא מוצלחת. בדרך כלל אני והאישה רבים על כל ביס של קראק פאי, הפעם הקטנה אכלה 80% מהמנה.

העוגה עצמה - דחוסה מדי, עם מרקם לא נעים לאכילה. על העוגה הוזלף משהו שהייתי בטוח שיהיה קצפת, אבל מסתבר שזה היה קרם מוזר עם טעם של יוגורט תנובה 5%, חסר כל מתיקות ו/או איזון אחר בטעם. קשה לי להאמין שזה מה שהם מתכוונים באמת להגיש, מצד שני קשה לי להאמין שגם התפקשש להם בהכנה וגם אף אחד לא טעם את זה לפני שהגישו. אבל בכל מקרה את הפונדק לא שופטים על קינוחים, וחבל שמילק היה סגור...

לסיכום. אני חצוי לחלוטין בשורה התחתונה. מצד אחד - שני נתחים ממש מעולים. צ'יפס בטטה עילאי. וגם הנקניקייה וההמבורגר היו לא רעים. כך שבכל הקשור לטעם - היה מאד מוצלח. מצד שני - לפונדק דה לוקס אני לא מגיע בשביל לסתום את הבטן עם נקניקייה, המבורגר או חצי עוף שגם יש להם בתפריט. אני רוצה מבחר יפה של 3-4 סוגים של נתחים שונים על המגש, כדי שיהיה לא רק טעים אלא גם מגוון. זה, בכל מקרה, היה תמיד מקור ההנאה שלנו שם.

ולכן, כנראה שביום העצמאות ה-71 נצטרך לבדוק אופציות נוספות. אם יהיה מקום אחר שיציע איזה גריל מעניין - כנראה שניתן צ'אנס למשהו אחר. אם לא, אז כנראה שנחזור לפונדק, כי מבחינת הטעם, המקום ממשיך לספק את הסחורה ביג טיים.