את סוף השבוע בילינו בביקור משפחתי בערבה. בדרך דרומה עצרנו בלית ברירה בבית קמה, ולקחנו כריכים מארומה. כריך גבינת החמד שלי הושלך לפח, היות שהכיל ממרח חריף והתפרק באריזה.

בשישי בערב, נסענו לאילת לארוחה בלוויתן שהפכה למסעדת הבית שלנו באילת.

 

סטייק הטרטר שהוסר מהתפריט, חזר אליו בסוף השבוע, כאילו במיוחד לכבוד הבחור. בגרסתו הנוכחית הוא מוגש ללא צ'יפס וסלט חסה ונילווים אליו 3 טוסטונים (46). בשר שייטל קצוץ, מתובל בפשטות ועליו חלמון. כמה פשוט, ככה טעים.

 

הראשונה שלי היתה מנת סקלופס צלויות שהוגשו על ריזוטו ארטישוק ירושלמי (73). אני אוהבת סקלופס, ולא היה סיכוי שאוותר על המנה הזאת.

 

לעיקרית בחור בחר בלה ביג מס (85) שכשמה כן הוא - המבורגר 220 גרם ועליו  פולד פורק ברוטב ברביקיו וגבינת צ’דר. לצד ההמבורגר חסה עם איולי, פרוסות עגבניה, קורנישונים וצ’יפס מהזן הדקיק. המבורגר מלא טעמים שחייבים לאכול עם מזלג וסכין, אחרת באמת יש ביג מס

 

הייתי במצב רוח לדגים, ובחרתי במנת מוסר ים שנראתה לי מעניינת, אבל לשמחתי מודעים במסעדה לרגישותי לחריפות, והסבירו לי שכדאי שאבחר במנה אחרת. באופן שאינו אופייני לי, בחרתי במנת סלמון על ריזוטו תרד ושום (105), וכך אכלתי פעמיים ריזוטו בארוחה אחת. נתח הסלמון נצלה כראוי, העור היה פריך ובשר הדג היה עסיסי וטעים. הריזוטו היה נהדר, והתרד שמר על צבעו הירוק ולא היה נבול מדי. בסך הכל מנה חביבה וגדולה שלא הצלחתי לסיים.

לקינוח בחרנו בפונדנט שוקולד לבן ותבלינים שמוגש עם גלידת הל (50). האמת היא שכבר היינו מלאים ומוטב היה אילו היינו מוותרים על הקינוח, אבל אנחנו גרגרנים חסרי תקנה. פונדנט קום-איל-פו, עם מעטפת פריכה ותוכן נוזלי במידה. השילוב של שוקולד ותבלינים חביב עלי מאד, וכאן השכילו לשמור על איזון נכון. גלידת ההל הוסיפה נדבך של טעם ומרקם וקיררה מעט את הפה.

 

ליווינו את הארוחה בכוף שבלי (38) וג'ין טנקרי עם טוניק (48).

 

בסך הכל, עוד ארוחה מצויינת בלוויתן, מסעדה שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב.