גררתי אתמול את בן זוגי לאל דנטה, כי התחשקה לי פסטה טובה ושמעתי עליה המלצות. זו מסעדה שאיכשהו כבר שנים עוברת מתחת לרדאר הירושלמי.

הזמנו לראשונות פרמז'נה, שזה בעצם חציל ברוטב עגבניות ופרמז'ן שהיה סתם.

סלט אנדיב שהיה לטעמי מצוין.

לעיקריות הוא לקח פיצה מרגריטה, הוא אמר שהיא הייתה בסדר אבל בעייני היא הייתה די רעה. באופן כללי לרוטב העגבניות (גם זה של החצילים) היה טעם לוואי מוזר שאני לא יודעת לשים עליו את האצבע. אוי אבקת מרק למרות שלא מאמינה.

אני לקחתי פסטה ברבוניות. הפסטה עצצמה הייתה לא רעה, עבה ובשרנית, הרוטב היה בסדר. הברבוניות היו מבאסות. כאילו סתם זרקו אותן פנימה במקום לתת להן צריבה יפה שהייתה משדרגת אותן פלאים.

קינחנו בעוגת גבינה שדווקא הייתה טובה.

סה"כ 286 ש"ח לא כולל שתיה. לא עפתי. לא מאמינה שנחזור.

ובנימה זו, כמה אני מתגעגעת לטופולינו/ טופוליאונה שבמשך שנים תחזקה מטבח איטלקי מופתי בירושלים, כשר חלבי או כשר בשרי והוכיחה שאפשר. מאז שהלכה לעולמה לפני כ3 שנים שום מקום לא מתקרב אליה ומבחינתי נותר רק להתגעגע.